Archive for the ‘עו"ד רוני אלוני סדובניק’ Category

יונ
28

לידיעת היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה ולידיעת המפכ"ל דנינו, להלן ציטוט הפרשנות של משטרת ישראל ההופכת על פיה את כל דיני הדלתיים הסגורות בישראל- מהפכה במשטרה אמרנו?

ציטוט:

"פרסום פרטים מתוך דיון שנערך בדלתיים סגורות, בנסיבות המקרה שהפרסום אינו מוביל לזיהוי של הקטינה, אינו חושף פרט מזהה ממשי ולכן אין בו פגיעה ממשית בפרטיותה של הקטינה ומשפחתה ואינו מנוגד לתכלית איסור הפרסום. פרשנות גורפת לפיה כל פרט מדיון זה אסור בפרסום אינה עולה בקנה אחד עם הכלל החוקתי של עיקרון פומביות הדיון".

על הפרשנות החדשה לסעיף 70 לחוק בתי המשפט חתומה לא אחרת מאשר ראש אח"מ לענייני משפט של מר יוחנן דנינו.

כתב המשפט/פלילים הראשון שיפנה אלינו יקבל את הסיפור המלא בבלעדיות, כולל אסמכתאות.

 רוני אלוני סדובניק

יש לפנות לדואר אלקטרוני :

lvn07@rambler.ru

, ,

פבר
17

נכתב על ידי: עו"ד רוני אלוני סדובניק

אמרו חז"ל: "האונס נערה כאילו רצחה נפש". אז איך ייתכן שהפיצויים הנפסקים לנפגעות עבירות מין הם עלובים כל כך? עו"ד רוני אלוני-סדובניק מרימה את הכפפה ומציעה שינוי בתפישת הפיצויים לנפגעות אונס.

בפאנל, שנערך בלשכת עורכי הדין לרגל יום האישה לפני כשנה, נשאלה כבוד השופטת נורית אחיטוב, מדוע בהליכים הפליליים בהם מורשעים עברייני מין פוסקים השופטים לנפגעות פיצויים מגוחכים, הנעים בין 5,000 שקל ל-30 אלף שקל, במקרה הטוב. מדוע אין השופטים פוסקים את הסכום הקבוע בחוק, 259,000 שקל?

קורבנות העבירות זקוקות לכסף על מנת לממן טיפולים והליכי שיקום, הבהירה שופטת המחוזי בת"א, ופסיקתם של סכומי פיצוי נמוכים, שהנאשמים יכולים לעמוד בהם, עשויה לסייע לנפגעות באופן מיידי. פיצויים גבוהים יותר עלולים להיות בלתי ניתנים לגבייה ממרבית הנאשמים, ומה יהא אז על הנפגעת?

בקהל ישבו פסיכיאטריות, עורכות דין וקרבנות עבירות מין: הפיצויים העלובים, טענו, מקבעים את ערך חילול הגוף בתודעה החברתית כזול וחסר חשיבות. אולי עדיף שההליך הפלילי לא יעסוק כלל בנושא הפיצויים? הרי לשם קבלת פיצויים נאותים תצטרך הנפגעת לפתוח בהליך משפטי אזרחי חדש, בו תצטרך להוכיח מחדש את הנזק מהאונס, על אף שכבר הוכח בהליך הפלילי.

קרן לשיקום נפגעי תקיפה מינית

גם באופן קביעת הפיצויים בהליכים האזרחיים מהדהדת התפישה החברתית המעוותת: אם הנפגעת חסונה, למשל, ניתן להניח שנזקה – הפיזי, הנפשי – הוא פחות מנזקה של נפגעת חלשה ומוחלשת עוד בטרם האונס, וגם אז ניתן ליחס את הנזק הנפשי לגורמים אחרים בחייה… בכך מתייצבים השופטים לצד העבריין, שטוען גם הוא שנזקי האונס שביצע אינם חמורים, והפיצויים הנמוכים נפסקים בהתאם.

הנה הצעה: מדוע לא יטיל בית המשפט בהליך הפלילי עיקול מהיר ויעיל על כלל הונו של המורשע ויחלט אותו, אט אט ובשלבים, לקרן לשיקום נפגעי תקיפה מינית, באמצעות מרכז הגבייה היעיל של הנהלת בתי המשפט? הנושה הראשונה של החילוט תהייה הנפגעת עצמה, בהתאם לגזר הדין והפיצוי שנפסקו. אם המורשע חסר כל, יישאר חייב לקופת המדינה עד סוף ימיו, בעוד הנפגעת תקבל את הפיצוי המלא מקופת הקרן. משרד המשפטים עצמו מפעיל מודלים כאלה, לשיקום נפגעי סחר בבני אדם מחד ועברייני סמים מאידך.

על תסקירים ועסקאות מפוקפקות

עסקאות מפוקפקות רבות נרקמות מאחורי הקלעים בין העבריינים לבין הפרקליטות, והן מתבטאות בעונשים המגוחכים הנגזרים על עברייני מין: החוק קובע 14 שנות מאסר על אונס, אך הנתונים מראים כי בתי המשפט פוסקים עונש ממוצע של 4 שנות מאסר לתיק, ובמקרים רבים מסתפקים בחודשי מאסר ספורים בלבד. הפרקליטות, המנסה להצטייר כידידת הנפגעות, למעשה מנציחה את מצבן העגום והעצות ה"טובות" שהיא נותנת להן נועדו לכסות על רצונה לסגור את התיק במהירות האפשרית.

לעו"ד ורד פרי, המייצגת נפגעות תקיפה מינית, הצעה מעניינת לסיוע בהליך הפלילי: הנפגעת תישלח לבדיקה בשירות המבחן של המדינה, אליו נשלחים בדרך כלל נאשמים בפלילים. שירות המבחן יגיש לבית המשפט "תסקיר קורבן העבירה", שייתן מושג לגבי הנזק שנגרם לנפגעת כתוצאה מהאונס. לתסקיר, שיכלול אבחון רפואי וייחתם בידי רופא מומחה לנזקי טראומה מינית, יהיה משקל רב בפסק הדין: ככל שהנזק רב יותר, יוחמר עונשו של האנס וייקבעו לנפגעת פיצויים גבוהים יותר.

פיצוי ללא הוכחת נזק – זה לא חלום

ומה אם יתוקן תיקון לחוק הפלילי, שיקבע פיצוי סטטוטורי לנפגעות, במקרה של הרשעת הנאשם? אם, למשל, נמצא שמעסיק אכן הטריד מינית עובדת שלו, הוא יחויב, על פי חוק, בחצי מיליון שקל. אם אנס הורשע בבית המשפט, הוא ישלם לנפגעת כמה מיליוני שקלים, ללא צורך בהוכחת נזק.

הוראה כזו, המיושמת בהצלחה בפסיקות קניין רוחני, תצמיד תג מחיר שאינו משתמע לשתי פנים לערך חילול הגוף ותשלח מסר חד משמעי לחברה ולנפגעות: אלימות מינית היא החמורה ביותר במדרג העבירות הפליליות ואת הנזק העצום שהיא מותירה יש לקבל כמובן מאליו ולא כבר הוכחה.

* הכותבת מכהנת כיועצת ראש לשכת עורכי הדין למעמד האישה ויו"ר הועדה למעמד נשים בלה"ב-ארגון העצמאיים ובעלי העסקים בישראל.

** כל המוצג במאמר זה הינו מידע כללי בלבד ואין בו כדי להוות יעוץ ו/או חוות דעת משפטית כלשהי . המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

,

פבר
08

סטרפטיז ויקיפדיה

התמונה נלקחה להמחשה בלבד מויקיפדיה

נכתב על ידי: רוני אלוני סדובניק

כבוד שר התעשייה והמסחר מר נפתלי בנט

אדוני השר רוב שלומות,

הנדון: בקשה דחופה בעניין הגבלת שיווק תחפושות ילדים בעלות גוון זנותי- למניעת הבניית זהות האישה העובדת במרחב הציבורי כאובייקט מיני

הריני עושה פנייה דחופה זו אליך, גם בכובעי כאימא לילדים קטנים, גם בכובעי כעורכת דין המייצגת קטינות/ים נפגעי עבירות מין בבקשה לשימוש בסמכויותיך הטבעות בחוק ובתקנות ולאסור כל שיווק של תחפושות פורים לקטינים/ות ,שהן בעלות חזות מינית , המתכתבת ישירות עם תלבושות בתעשיית הסחר בנשים, הזנות, ומועדוני הסאדו-מזוכיזם כדלקמן:

1.         הריני נאלצת לצרף לעיניך כאן, סדרת תמונות צבעוניות הלקוחות מתוך חוברות המשווקות תחפושות פורים למתבגרות, ולצדן תמונות דומות להחליא, של נשים החיות במעגל הזנות והסחר בגוף לצרכי מין-תמונות מתוך חוברות המחולקות חינם בפרהסיה בקיוסקים שונים ברחבי הארץ.

2.         אחות בית חולים או זונה?- תוכל לראות לדוגמא, כי אחיות בבית חולים הן למעשה גוף ארוטי נשי המכוסה במעט בד לבן עם מגן דוד אדום וחושני ובתנוחות שאינן מותירות ל"חולה" או ל"רופא" או ל "לקוח" הגבר, כל מקום לדמיון.

3.         תוכל לראות גם את התמונות הכמעט זהות של שוטרות משטרת ישראל-המתפקדות עם המדים שלהן גם בעיתוני הסקס וגם בעיתוני התחפושות לילדים-על תקן "חפץ" מיני, מתחום הסאדו-מזוכיזם.

4.         הטמעת הזהות הזנותית בקרב ילדות-דפדוף בחוברות התחפושות, הן כטיול במעלה הגילאים בדרך האיטית והמתוחכמת של הזנית תודעת הילדים והילדות. בעמודי הפעוטות, התחפושות תמימות ומקסימות, כפי שתחפושת צריכה להיות, גם בכיתות הגן אורכי החצאיות ושמלות הנסיכות עדיין "מתוקות", ואולם כשמגיעים לדף התחפושות של בנות ה 12-18, ה"תחפושות" כלל אינן "תחפושת פורים" אלא מדובר בתעשייה מדויקת של שיווק דימוי מיני זנותי בפרהסיה באמצעות תלבושות של נשים בעלות מקצועות מכובדים, אך עם "טוויסט" מיני מובהק-התוצאה-הטמעת המסר בקרב מתבגרות, שכשהן הולכות לעבודה-הן למעשה הולכות למקום בו הן מוחפצות מינית.

5.         חינוך הבנים לדה הומניזציה של הבנות- בנים בגילאים בוסריים אלו, 7-18- רואים את "בעלות המקצוע", המחופשות, ומה הם מבינים? שאישה, גם בבגד עבודה ובמקום בו באה לעבוד-היא למעשה "פתיינית" שכל עניינה לפתות את הזכר. התרת שימוש בתחפושות מיניות אלו במרחב הציבורי של הקטינים מחנכת אותם שהילדות הן אובייקט מיני, גם במקום העבודה.

6.         התרבות המקרים בהם ילדים וילדות מפיצים צילומים פורנוגרפיים, או מעורבים בצפייה בתכנים אלו, ואף נוטלים חלק בניצול מיני קבוצתי של ילדות מוחלשות-מצריכה התערבות הרגולטור הן בתחום התמ"ת והן בתחום החינוך.

7.         אודה לפעולה אקטיביסטית מיניסטריאלית מצדך.

 רוני אלוני סדובניק-עורכת דין,

 מייצגת קטינים/ות נפגעי עבירות מין

דצמ
03

מאת: עו"ד רוני אלוני סדובניק

מאחורי המנעולים והבריחים של המחלקות הסגורות מתרחשים מעשי אונס כדבר שבשגרה.  איך יכול להיות שגברים פסיכוטיים מאושפזים ביחד עם נערות חסרות ישע, ומה יש למנכ"ל משרד הבריאות לאמר על זה? עו"ד רוני אלוני סדובניק על מציאות קשה ועל אטימות המוסדות.

בימים אלו מתנהלת בבית משפט השלום בתל אביב תביעתה של צעירה, שנסיבות ילדותה הקשות הובילו לכך שאושפזה בכפיה ע"י הפסיכיאטר המחוזי. על אף היותה קטינה, היא נכלאה במחלקה סגורה המיועדת למבוגרים ונאנסה על ידי אחד החולים. לאחר שהתלוננה במשטרה, הוחזרה לאותה מחלקה ונאנסה בפעם השנייה, בידי מטופל אחר.

מאז קום המדינה מתנהלות מאחורי דלתיים סגורות תביעות של ילדים, מתבגרים ונשים, שאושפזו בכפייה במחלקות הסגורות ועברו שם תקיפות מיניות חמורות ביותר על ידי פסיכוטים, שנחשבים לבלתי אחראים למעשיהם ולא כשירים לעמוד לדין.

מחלקות האשפוז הסגורות מחולקות לשלוש קבוצות גיל: עד 14, עד 20 ומ-20 ומעלה. המשמעות היא, שנערות בנות 20 במצבים נפשיים קשים – אנורקטיות, מי שניסו להתאבד ומי שחוו אלימות מינית או אחרת – סגורות באותה מחלקה עם גברים פסיכוטיים בגילאי 50-70. התוצאה קשה: זה עשרות שנים שבכלובים הנעולים הללו מתרחשים אונס ותקיפות מיניות בעוד המדינה עוצמת עיניים ומסרבת לפעול להפרדה מגדרית במרחבי האשפוז הסגור.

לא רואים, לא שומעים

למיטב ידיעתה של כותבת שורות אלה, אין פיקוח ציבורי ומידע אמין על המתרחש בבתי החולים הפסיכיאטריים. גם הדיווח על מקרי אונס במחלקה הסגורה נתון לשיקול דעתם של מנהלי המוסד. מקרי אונס ותקיפות מיניות רבים כלל אינם מדווחים, מאחר שצוותי הטיפול מעדיפים לא לעורר מהומות מיותרות.

אלא שזכויות החולים ונפשם נרמסות פה, במקום שאמור להגן עליהם אך מפקיר אותם ואת גופם. החמור מכל הוא, שגם מי שעברו תקיפות חמורות עוד קודם לאשפוז והם מוכרים כנפגעים פוסט טראומטיים, גם הם לא זוכים להגנה ולהפרדה וגופם מופקר לאלימות המתפרצת של החזקים מהם.

על התרשלות יש לשלם

מוסד רפואי השולל את חירותו של האדם בהנמקה רפואית, חייב לגונן על החוסים בו מפני החמרת מצבם וגרימת נזק נוסף, שלא לקו בו כשהגיעו לקבל טיפול. כל מצב בו חוסים במוסד תוקפים מינית חוסים אחרים מעיד על התרשלות חמורה ביותר, על אחת כמה וכמה כשמדובר במי שאינם שפויים או שנחשבים לחסרי שיקול דעת. על ההתרשלות הזאת יש לשלם.

מי שעברו ניצול מיני או תקיפה מינית במסגרת אשפוז כפוי פסיכיאטרי, ודיווחו עליה בזמן אמת, זכאים לפיצויים מטעם המדינה. ואיך ידווח מי שאמינותו מראש מוטלת בספק? המותקף חייב להתעקש ולדרוש פינוי לחדר 4 בבית החולים הסמוך, לצורך בדיקה רפואית לפי נהלי אונס. בדיקה זו מסייעת בשימור הראיות בהמשך ההליך. בד בבד, חובה להגיש תלונה במשטרה: ניתן לקדם תביעת פיצויים רק אם הנפגע התעקש על הגשת תלונה בזמן אמת, המחייבת את המשטרה לערוך חקירה ולגבות עדויות. כך, גם אם הפרקליטות מחליטה שלא להגיש כתב אישום נגד התוקף, הרי שהראיות שאספה המשטרה מספיקות לתביעת פיצויים ממוסד האישפוז.

הפסיכיאטר: "את נראית טוב, בגלל זה אונסים אותך"

"לפני 4 שנים השתתפתי בדיון בוועדה בכנסת על הצורך במחלקה ייעודית נפרדת לאשפוז נפגעות תקיפה מינית, וכבר 4 שנים דנים על אותו דבר וכלום לא קרה… כשהייתי במיון פסיכיאטרי, הפסיכיאטר אמר לי 'את נראית טוב, בגלל זה אונסים אותך.", אמרה ורד, נפגעת תקיפה מינית שהגיעה באוקטובר האחרון לדיון בנושא בוועדה לקידום מעמד האישה. "כדי שנפגעות תקיפה מינית לא יופקרו בידי אנשים כאלה, שאין להם את הרגישות לטפל בנו, ברור שצריך מסגרת שמתאימה לנו. לאדם ששובר רגל יש מקום. מה אתנו?".

בתגובה אמר מנכ"ל משרד הבריאות, רוני גמזו: "פתרון אשפוז ייעודי לנפגעות תקיפה מינית יהיה רק ב2016. עד אז הועדנו 6 מיטות בצפון, במרכז ובדרום הארץ".

פרוטוקול  ישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה:

http://main.knesset.gov.il/Activity/Committees/Women/News/Pages/30102013.aspx

נוב
09

נכתב על ידי: רוני אלוני סדובניק,עו"ד

בישראל כל דקה מנוצל ילד מינית, נשמע הזוי? מפחיד? אבל תעשי חשבון פשוט, 7000 דיווחים חדשים בשנה , לחלק ל-365 יום 19 ביום, 1 כל שעה. וזה רק קצה הקרחון של אלו שבכלל מדווחים שנפגעו בעודם ילדים. מרבית הפגיעות נשמרות במרתפי העינויים שבלב פנימה. איש לא יראה ואיש לא ידע עד בממוצע גיל 34-28  (הגיל הממוצע בו מתחילים לדווח נפגעי ניצול מיני בילדות).

זה אומר שמסתובבים אלפי פדופילים בישראל. אם קוראים את הפסיקות מבתי המשפט ואת נימוקי הפרקליטות והמשטרה מדוע הם מתקשים להסתמך על עדות של ילדים קטנים בגיל רך-כדי להרשיע פדופיל-אז מבינים שזו למעשה הדרך המצוינת עבור ציבור הפדופילים להמשיך לבצע את הפשע החמור ביותר נגד האנושות-ניצול מיני של פעוטות-אפשר ממש לכתוב מדריך לפדופיל המתחיל: חפש לך מקצוע מה יכול ללמוד פדופיל מתחיל מהפסיקות של בתי המשפט וממיעוט כתבי האישום המוגשים כיום כלפי פוגעי מין בזאטוטים?

ראשית בחר לך מקצוע שיש בו קירבה לקטנטנים, מדריך שחייה או תעודת מציל זה הכי קלאסה, מתחת למים איש לא יראה מה אתה עושה לילדים. נגעת להם בבגד ים? יש הסבר הגיוני לא? אתה הרי מורה לשחייה. אפשר גם מדריך קרב מגע, או מורה ספורט או כל מקצוע הנותן לגיטימציה למגע פיזי בגוף של ילד.

מקצוע טוב נוסף להגשמת חוויתיך המיניות בלתי שתיתפס בישראל, זה להיות יועץ חינוכי או פסיכולוג כל מה שמצדיק שהות לבד בחלל סגור אינטימי זמן מוקצב עם ילד קטן שגם ככה יש לו שק של בעיות רגשיות אז מי יאמין לא?.

מומלץ גם להיות גנן בגן ילדים (או המנקה, השומר, החבר של הבן של בעלת הגן..). המקום הטוב ביותר בישראל לנצל מינית קטנטנים, זה להיות האחראי עליהם, או מקורב לאחראי עליהם.

במיוחד אם הקטנטנים מוכרים כנכים, יתומים, מבודדים ומוחלשים חברתית, אתה היחיד שמתנהג אליהם יפה, מחבק, מביא שי קטן, מראה חום ואהבה וכך הילדים מעדיפים את הביטחון הסוטה שאתה נותן להם, הסכמה לכאב המוכר של הפגיעה כי מה יותר עדיף לזאטוט? להיות בודד וללא תשומת לב או להיות מחובק ועירום בזרועות מי שמלטף אותו?

הכי כדאי, זה לעבוד בפנימיות, במוסדות אומנה, להירשם כהורה באומנה לילד עזוב, או לעבוד בכל תפקיד בתוך מוסד פסיכיאטרי שיש בו מחלקות ילדים ומתבגרים. לפי ריבוי התלונות וניתוח נסיבות המקרים שעברו אצלי למשרד בשנים האחרונות, אפשר לראות את הדפוס הזה חוזר.

ויש כמובן המלצות נוספות לפדופיל המתחיל -פתח לך למשל חנות לצעצועי מחשבים "גדג'אטים" ,ושב בה כטורף הממתין בסבלנות לטרפו שיקרב לרשת. ילדים ממשפחות עניות, משפחות עם הרבה ילדים, שאין להם יכולת לרכוש משחקי מחשב נחשקים אלו, הם הטרף הקל ביותר, תתחיל במתנה קטנה, תבטיח לשכפל להם המוני משחקים חינם, תפתה אותם לבא אליך הבייתה והם בתמימותם, מסונוורים ממושא נפשם החומרי שאתה מנפנף להם מול העייניים-יעשו עבורך ויתנו לך לעשות להם הכל כל סטייה מינית שתחפוץ בה. מרבצי ילדים ללא השגחת הורים אלו ממש "חנות ממתקים" לפדופיל המצוי, למשל גן שעשועים בעיר חרדית, חצר בית הכנסת , ישיבות בהן חדרי לינה, מקלטים עזובים בלב שכונות ברוכות זאטוטים. השנה הגיעו לידי כבר כמה תיקים בהם במשפחתונים פרטים שאין עליהם שום פיקוח ממשלתי, הבן של הגננת, החבר שלה שבא לגן לעזור , הסתברו כטורפי ילדים, ועוד למדתי מהשטח כי גילם של הזאטוטים הולך ויורד. כך למשל הגיע אלי סיפור של רופאת ילדים בירושלים אשר טיפלה בתינוקת בת שנה וחודשיים שהגיעה אליה עם קרע בנרתיק.

הכי טוב, זה להיות פדופיל יהודי אזרח מדינה זרה, ככה גם אם יש נגדך צווי מעצר ואישומים בפדופיליה במדינת האם שלך, אתה תמיד יכול להכנס חופשי לישראל כתייר, והישאר בתואנת בקשה לחוק השבות-איש לא ידווח על היותך מבוקש במדינת האם על פדופיליה-כי זה לא "טרור" זה לא "אלקיעדה", זה סתם ניצול מיני של זאטוטים.המוסד, השב"כ או משטרת הגבולות לא ינצו מתנומתם עבור זוטי דברים כאלה, תנו להם מחבל, מפגע שחדר לריבונות ישראל, זה כבר יקבל טיפול מהיר.אבל פדופיל אמרקני, אוסטרי, גרמני? שמסתתר בישראל? את מי זה מעניין?. ויש אצלי תיק כזה בדיוק. אמיתי מהשטח.

עוד תיק שיש אצלי כרגע, אח ואחות בני שלוש וחמש שלאחר הגירושין החלו להיות מנוצלים מינית בידי החבר החדש של האימא שעבר לגור אצלה. הנה עוד עצה טובה לפדופילים, תתחילו מהמשפחה שלכם, גילוי עריות זו תוכנית אימונים נהדרת ,הכל נשאר במשפחה, איש לא מדבר, הזאטוטים חסרי הגנה בתוך מבצרך-אתה בעל ההון והדמות הפטראכלית? אתה יכול לנצל מינית כל תינוק ופעוט בסביבתך, 90% מהסיכויים שהילד הנפגע לא יתלונן עליך עד גיל 34 ואם יתלונן תמיד תוכל להעזר בחוקי ההתיישנות כדי לחמוק מכתב אישום, אם כבר נתפסת, גם אז אל בהלה, אפשר להראות חורים וסתירות למכביר ככברה בעדותם של ילדים נפגעי תקיפה מינית, המשטרה והפרקליטות ומערכת המשפט כבר יעשו עבורך את העבודה, כי חזקתך לחפות תמיד גוברת על חזקת הזכות לבטחון מפגיעה של ילדים.

וגם אם יהיה כתב אישום נגדך גם אז אל תירא , קח סניגור ממולח הוא שווה כל פרוטה שיודע שהדרך לסגור לך זיכוי במשפט פלילי, עוברת דרך חקירה נגדית אגרסיבית של הילד, שתשבור אותו לעד ותגרום לו טראומה שישכח לגמרי כל מה שביקש להעיד. חוק זה חוק וצדק זה צדק ואי אפשר להגמיש את כללי החוק.

אי אפשר להאמין לילד כי הוא ילד. אז למה לא לפגוע בילדים בעצם? אין הרתעה וכל מהמר מתחיל יכול לבדוק את הסיכוי להיתפס, להיות מואשם או להיות מורשע-כמעט אפסי, הפירצה קוראת לגנב? המחדל קורא לפדופילים וטורפי הזאטוטים- בואו לרולטה הכי משתלמת בווגאס הישראלית. הממשלה והרשויות עסוקות בדברים יותר חשובים-אירן, משפחות פשע, זכויות נאשמים. למי יש זמן להתעסק בפדופילים המתרבים בקרבנו כסרטן בלשד האומה? תמיד יש את יצחק קדמן ועוד איזה ועדה למעמד הילד בכנסת, שיפרסמו עוד קול קורא, עוד תגובה כואבת על המתונים ביום הילד, עוד כנס בבאר שבע ,אבל כל עוד ועדת החוץ והביטחון או ישיבות הממשלה לא מוצאות לעסוק בבעיה הביטחונית המאיימת על בטחון המדינה מפנים, צאו לחגוג אין בעיה. הסיכוי שתורשעו בישראל שואף לאפס. וגם אם בסופו של מסלול הימורים תורשעו- ידאגו לכם לעיסקת טיעון נהדרת בפרקליטות-שישה חודשי עבודות שירות, ואתם חזרה בעניינים.הכל בסדר.

כמה התענוג יעלה לקופת הציבור? טוב, אז ככה: לפי מחקר של הרשות לשיקום האסיר, 97% מהאסירות במתקני כליאה בישראל הן נפגעות פדופיליה וגילוי עריות בילדותן, לפי מחקר שפירסמה הכנסת, מטעם ד"ר ענת גור, כ 95% מהבנים והבנות הנכנסים למעגל הזנות והסחר בבני אדם לזנות הם נפגעי פדופיליה וגילוי עריות. כ-60% מהאסירים הגברים בבתי הכלא הם נפגעי פדופיליה בילדותם , כ 90% מהמכורות לסמים נרקוטיים קשים הן נפגעות גילוי עריות ופדופיליה, ולפי נתונים של פסיכאטרים בכירים בביטוח הלאומי, לפחות 60% מהאושפזים הקבועים במוסדות פסיכאטרים בישראל (שעולים הון לקופת הציבור) הם נפגעי /ות פדופיליה וגילוי עריות.

זה הצד הנוצץ של אי מיגור התופעה .אולי נערי האוצר יקראו את זה וירימו לממשלה להנחתה?. ימות המשיח.

אוק
26

 

מאת עו"ד רוני אלוני סדובניק

פניותנו לשרה גרמן זכו לאוזן קשבת וההפרדה המגדרית באשפוזים פסיכאטרים יוצאת לדרך.

 

תמונת מצב עכשווית-כליאת נשים וגברים במצבים פסיכוטיים במרחב אשפוז כפוי משותף

 

להבדיל מבתי חולים רגילים, בתי החולים הפסיכאטריים בישראל, הם באחריות ישירה של משרד הבריאות המפעיל אותם. על אף שבמחלקות הסגורות הנעולות בסורג ובריח, נכלאים בכפייה ובאמצעות צו שיפוטי-רפואי גברים ונשים בלתי אחראים למעשיהם ובמצבים פסיכוטיים, בכל זאת מחלקות אלו בישראל אינן מופרדות מגדרית, אלה גברים ונשים מוכנסים יחד לאותו מרחב פתוח. מדינת ישראל יודעת כבר עשרות שנים כי נערים, נערות ונשים מותקפים מינית ונאנסים בתוך האשפוז הכפוי הסגור, אך היא עוצמת עיניים מהזוועה המתרחשת הרחק מהעין הציבורית.

 

הכתובת על הקיר- איפשור תקיפה מינית של ילדים ונשים חסרי ישע

 

בישראל, ילדים עד גיל 14 מושמים במחלקות סגורות לילדים, גילאי 14 עד 19 מושמים במחלקת "מתבגרים ונוער" ומגיל 20 ומעלה מוכנסים המאושפזים למחלקת "מבוגרים". נכון לשנת 2012 אושפזו בישראל כ-680 ילדים קטנטנים עד גיל 12 במחלקות סגורות פסיכאטריות כאלה, במחלקות המבוגרים ברחבי הארץ ניתן למצוא נערות בגיל 20 מסוכנות לעצמן ובמצבים נפשיים קשים כשהן חיות חודשים בתוך מחלקה עם גברים פסיכוטיים מסוכנים בגיל 50-70, מיותר לציין כי אין במחלקות אלו תקני כח אדם המסוגלים להשגיח על שלומן ובטחונן של נשים בסיכון אלו, והתוצאה היא שגרת חיים של תקיפות מיניות.

 

מדורי חדשות הפליליים מדווחים לנו מדי שבוע, על עצור ממשפחת פשע, רוצחים ועבריינים מסוכנים אשר טוענים בבית המשפט ל"אי שפיות זמנית" ונשלחים להסתכלות פסיכאטרית של חודשים בתוך אותם המרחבים בהן שוהות כאמור, נערות ונשים חסרות ישע- התוצאה ברורה.

 

חוסר מכוון בנתונים וטיוח הדיווח על המקרים

 

התנהלות מערך בריאות הנפש בישראל, הוא אחד הנושאים המוסתרים ביותר מתודעת הציבור והבלתי מדוברים ביותר. אין פיקוח ציבורי ואין באמת מידע אמין על המתרחש מאחורי חומות ביתני המחלקה הסגורה וגם אם ניצול/ת תקיפה מינית מצליחה לצאת משם ולספר מה עשו לה, איש לא יאמין לה כי היא "פגועת נפש" וגם אם יאמינו לה, הרי שלא ניתן להעמיד לדין את הפוגעים מקרב המאושפזים, מאחר שהם כלואים שם מכח היותם בלתי כשירים לעמוד לדין ולא אחראים למעשיהם.

 

מרחבי אישפוז אלו המתנהלים בהסתרה וחוסר שקיפות הם חממה למעשי זוועה מיניים בילדים, נערות ונשים-שנכלאות שם בשעתן המוחלשת ביות, בהיותן במצבים אובדניים, דכאוניים, לא מתפקדות וגופן נתון בכמות אדירה של תרופות הרדמה והרגעה המונעות מהן שיקול דעת אמיתי, הסכמה מרצון למעשים המבוצעים בהן, וחוסר יכולת להתנגד בצורה אקטיבית, מאחר שתנועותיהן איטיות מאד , או מוגבלות בתזוזה.

 

הדיווח על מקרה אונס שהתרחש לכאורה בתוך מחלקה סגורה, נתון לשיקול הדעת של הנהלת המוסד, וכך קורה שאונסים ותקיפות מיניות, נעלמים כאילו לא קרו כלל, מאחר שיש לצוותים העמוסים והמותשים מעייפות ושחיקה אינטרס ברור ואנושי להשתיק את הסיפור ולא לעורר מהומות מיותרות.

 

באחד המקרים שהגיעו למשרדי, בו נאנסה באלימות קשה צעירה הלוקה בנפשה בתוך בית החולים שער מנשה, ועל אף שהאנס הודה במשטרה כי אכן חדר במכות אל גופה של הנפגעת, מאחר שדימיין כי היא אשתו שנפטרה- מקרה זה דווח בגיליון שחרור מאשפוז של הנפגעת ובתרשמי בית החולים במילים:: "החולה דיווחה כי קיימה יחסי מין שלא בהסכמתה". ציטוט זה, מתוך רישומי בית החולים הוא דוגמא למכבסת המילים והסתרת התקיפות המיניות המתבצעות  מאחורי חומות וגדרות- והרי תיאור מילולי זה הוא תיאור של אונס לפי הגדרתו בחוק העונשין.

 

חוסר הדיווח הנכון לגבי מקרים אלו, וחוסר איסוף נתוני אמת מתוך השטח, מונע ממשרד הבריאות טיפול נכון.

 

ההסבר של משרד הבריאות להמשך המצב: אשפוז משותף לגברים ונשים מרגיע את הרוחות במחלקה

 

פניותי בעניין חמור זה, לראש הממשלה בנימין נתניהו ששימש בכנסת ה-18 כשר הבריאות בפועל לא הניבו מענה, על אף שסגן שר הבריאות ליצמן אדם חרדי ירא שמיים וצניעות, היה אמור לשתף פעולה עם היוזמה שהצעתי להפריד מגדרית את המחלקות בישראל, שהרי היבט הצניעות חשוב גם לו לכאורה-התבדיתי, גם הפניות לליצמן לא עזרו.

 

נפגשתי בעניין זה עם ח"כ הקודמת ד"ר אדטו שעמדה בראש ועדת הבריאות, לתדהמתי, היא התנגדה נחרצות להפרדת האשפוז הכפוי בין גברים לנשים, מאחר שלטענתה "יש מחקר שאומר שהערוב המגדרי דווקא טוב לכולם". ביקשתי ממנה להראות לי מחקר כזה- היא לא חזרה אלי בעניין הזה עד הלום.

 

והנה, שרת הבריאות הנוכחית יעל גרמן, דווקא ענתה ומהר. במכתבה אלי היא הביעה זעזוע עמוק מתמונת המצב שתיארתי בפניה, והורתה לפרופ' גמזו מנכ"ל משרדה להקים ועדת בדיקה מקצועית ולהגיש לה המלצות.

 

ניסיתי לומר ללא הועיל,  כי כבר הוקמה ועדת חקירה לנושא בידי שר הבריאות דאז אהוד אולמרט. ועדת שרשבסקי ישבה, חקרה בדקה והמליצה בדחיפות רבה כבר לפני 20 שנה להפריד מייד את האשפוז הכפוי המגדרי, לאור דיווח על מקרים רבים של אונסים ותקיפות מיניות. בין השאר דווח לועדה על נשים נשואות דתיות למשל, שיצאו מאשפוז כפוי של שנה  כשהן בתחילת הריון מבלי לדעת איך ומתי זה קרה.

 

כשמקימים ועדות בדיקה- צריך להרכין ראש ולעזור לוועדה החדשה להגיע למסקנות הנכונות.

 

לצורך כך, הוזמנתי לישיבה עם הפרופ' גמזו וראשי בתי החולים הפסיכיאטריים במטרה ללבן את הנושא . בישיבה זו, שוב שמעתי מאחד המנהלים, כי קיים מחקר המצביע על כך, שדווקא העירוב המגדרי בין נשים וגברים תורם להרגעת הרוחות במחלקות הסגורות. במשך שנות עיסוקי בתחום, שמעתי רבות על התיזה המוזרה הזאת, אך מעולם לא ראיתי מחקר כזה, ואני סמוכה ובטוחה שאם כבר נרגעות הרוחות מאשפוז מעורב מגדרית-אזי אלו רוחות הגברים הנרגעות ולאו דווקא של הנשים.

 

עוד נטען בישיבה זו, כי נשים רבות המגיעות לאשפוז כפוי רוצות שיהיו גברים באשפוז. האמנם? יש שאלון בעניין? ואם האישה במצב כה לא שקול עד כדי לכלוא אותה במקום סגור, אז איך כן סומכים על שיקול דעתה בעניין מגע עם גברים באשפוז?

 

אחד ממנהלי בתי החולים, הוסיף טיעון מעניין לפיו המרחב הפסיכאטרי הסגור צריך לחקות מודל של סביבה נורמלית ולכן יש חשיבות שיקומית במרחב שמעורב מגדרית. שאלתי את הנוכחים האם הנשים והנערות המגיעות לאישפוז כפוי כזה, מקבלות אמצעי מניעה, קנדומים? פוסטינור? זריקות למניעת הריון? האם הגברים והנשים נבדקים לגבי מחלות מין מדבקות, איידס וכיוצ"ב בטרם כניסתם למרחב הסגור?

 

השקט שהשתרר בלישכתו של פרופ' גמזו, היה המענה לשאלות אלו.

 

 

יצירת מרחבי אשפוז פסיכאטרי נפרדים לנפגעי/ות פדופיליה ועבירות מין

 

כל איש ואישה המגיעים למצב קיצון פסיכאטרי המחייב כליאתם הרפואית במחלקה סגורה, צריכים להיות מוגנים לדעתי, מפני ניצול מיני ואונס.

 

אולם, ישנה קבוצה אחת נוספת, שאין כלל מחלוקת כי היא חייבת באשפוז במרחב נפרד- זוהי קבוצת הנערים, הנערות, הנשים שעוד קודם לאשפוז, הוכרו כנפגעות/י פוסט טראומה מינית כתוצאה מעבירת מין שבוצעה בהם  בעברם.

 

כל מי שמכיר את התסמינים של פוסט טראומה על רקע תקיפה מינית קודמת, יודע כי נפגעות/י  פדופיליה, גילוי עריות ותקיפה בילדותם, ממחזרים שוב ושוב מצבי קורבנות מינית חוזרת, נכנסים למצבי שיתוק ונתק עיצבי בעת תקיפה פיזית ומתקשים להגיב ומכאן שחובה על המדינה לייצר מרחב אשפוז כפוי מוגן ונפרד עבור קבוצה ייחודית וגדולה זו.

 

מאחר שנתוני המשטרה, הרווחה והכנסת מצביעים על אחת מכל 5 נשים ואחד מכל עשרה גברים כמי שעברו תקיפה מינית בילדותם, הרי שההגיון אומר שיש לבצע הפרדת מרחבי אשפוז כאן ועכשו ומייד.

 

תביעות נזיקין של נפגעות נפש שעברו תקיפה מינית בתוך אשפוז

 

תאגיד רפואי מכל סוג, המאפשר קיום חלל מרחבי בו ניתן לתקוף מינית חסרי ישע, מתרשל באי פיקוח ובאי מתן הזדמנות לחסר הישע להגן על עצמו במצב קיצון של אי שפיות או אי שיקול דעת.

 

תדע כל ילדה, נערה ואישה בישראל, כמו גם נערים בנים, כי ניצול מיני ותקיפה מינית מכל סוג, שחוו בתוך מסגרת אשפוז כפוי פסיכאטרי, ואשר דיווחו עליה בזמן אמת לצוות, מזכה אותם בפיצויים מטעם המדינה. כמובן שצריך להיות רישום לגבי האירוע, הגשת תלונה למשטרה, או עדויות כלשהן להתרחשות האירוע- ואם ישנן ראיות כאלה, יקשה מאד על המדינה לטעון כי איננה חבה בנזיקין.

 

מוסד רפואי מפוקח השולל את חירותו של האדם בהנמקה רפואית, חייב לגונן על המאושפזים מפני החמרת מצבם וגרימת נזק רפואי חדש שלא היה.

 

פרקליטות מדינת ישראל, נוהגת כיום, לטעון בבתי משפט כי לא נגרם נזק לאישה נכת נפש ,אוטיסטית, מפגרת או מתמודדת נפשית, שגם לפני האונס הייתה בלתי מתפקדת, היא כבר הייתה  נכה 100% קודם לאונס, אז לא נגרם לה נזק, ובאשר לטענה כי אונס אישה נכה עוד יותר חמור מאונס אישה בריאה, ויש לזכותה בפיצויים מוגדלים דווקא בשל היותה חסרת ישע הכלואה בפיקוח המדינה מדובר בטענה מקוממת ומנוגדת לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, מאחר שטענה כזו טומנת בחובה אפלייה בין כבוד וסבל שנגרם לאדם נכה ומוגבל, לעומת הסבל של אדם בריא.

 

ביום שלישי 30/10/13 תקיים הכנסת ישיבה מיוחדת בועדה למעמד האישה בנושא זה ויוצגו מסקנות ועדת הבדיקה שמינתה שרת הבריאות המצויינת יעל גרמן. ראוי לעקוב ולפרגן לשרה גרמן על פועלה והענותה לפניותנו, ובמיוחד במידה ותבצע בפועל את ההפרדה שאין לה עלות תקציבית כלשהי-פשוט מחלקים את המחלקות הקיימות היום חצי לנשים וחצי לגברים ובא לציון גואל.יעל קבלי "לייק".

 

, , ,

אוק
26

בהמשך לכתבה של עו"ד רוני סדובניק אלוני

ירושלים, יח בסיון תשנ"א

 31במאי 1991

א. נושאי הבדיקה

ב. מישורי הבדיקה

ג. המצב הקיים – תוצאות הבדיקה

ד. שכיחות

ה. זכויותיו של חולה הנפש המאושפז

ו. חובת הסגל הרפואי להגן על המאושפז מפני פגיעה מינית

ז. העדר הגנה נאותה בתנאים הקיימים

ח. מחלקות מעורבות ונפרדות

ט. פגיעה בחולה אחד עבור רווחתו של חולה אחר

י. מסקנות אופרטיביות

א. נושאי הבדיקה

בהתאם לכתב המינוי, הוועדה נתבקשה לבדוק את:

1.  שכיחות אירועי פגיעה מינית במצב הקיים במחלקות ובבתי חולים פסיכיאטריים;

2,  מידת ההגנה הקיימת כיום במחלקות אלו;

3.  מידת ההגנה הנדרשת כדי למנוע פגיעה מינית בחולי נפש מאושפזים;

4.  הדרכים היעילות להשגתה.

לאחר דיון עקרוני החליטה הוועדה להתחיל בבדיקת המצב הקיים, ולברר האם קיימים אירועי פגיעה מינית לגבי חולי נפש מאושפזים.

ב. מישורי הבדיקה

הבדיקה נעשתה בדרכים הבאות:

1.משלוח שאלון למנהלי בתי חולים פסיכיאטריים באמצעות יו"ר וועדת ההיגוי הארצית לפסיכיאטריה, ועיון בתשובות שנתקבלו על שאלון זה;

2. עיון בספרות מקצועית בעלת חשיבות לענין הנדון ;

 3. שמיעת מנהלי מחלקות פסיכיאטריות על נסיונם האישי;

4.  עיון בנתונים שנתקבלו ממערכת בתי הדין הרבניים, שבסמכותם לדון בעניני נישואין וגירושין, על התפרקות משפחות בעיקבות מקרים של פגיעה מינית בחולי נפש במהלך אישפוזם.

ג. המצב הקיים – תוצאות הבדיקה

על יסוד החומר שהיה לפנינו הגענו למסקנות הבאות:

1.  היו מקרים של אירועי פגיעה וניצול מיני בחולי נפש מאושפזים.

2.  יש וחולים הנמצאים במצב מאני, אינם בעלי כושר ריסון עצמי ולכן יוזמים פעילות מינית הפוגעת בעצמם.

3.  יש מקרים בהם חולים הנמצאים במצב פסיכוטי או בלבולי ובהעדר כושר שיפוט וריסון כדבעי, יוזמים פעילות מינית לא מבוקרת או נענים לדרישות לפעילות כזו.

4.  היו סקרים של הריונות ולידות אצל חולות נפש, כשהכניסה להריון התרחשה במהלך השהות במחלקה פסיכיאטרית וכתוצאה מזה בוצעה לפעמים הפסקת הריון .

5.  יחסי מין לא מבוקרים שאירעו במהלך אישפוז פסיכיאטרי, הביאו לפעמים לפירוק משפחות.

6.  לא כל האירועים מסוג כנ"ל מובאים לידיעת מנהלי בתי החולים .

7.  לפעמים הרופא המטפל הכחיש ביודעין או נמנע מלדווח למשפחה או לבן זוגו של החולה בדבר אירועי אמת כנ"ל במטרה להגן על המשפחה ולמנוע את פירוקה הצפוי אם המידע יועבר לבן זוגו של החולה.

ד. שכיחות

הנתונים שהתקבלו מצביעים על קיום משמעותי של מקרי פגיעה מינית בחולי נפש מאושפזים. הוועדה הגיעה למסקנה כי יש בחומר שהיה לפניה כדי לייחס משמעות משפטית וציבורית רבה לבעיית הפגיעה המינית בחולי נפש מאושפזים גם בהעדר שכיחות מקיפה.

לכן הוחלט להימנע מלהמשיך ולאסוף אינפורמציה פרטנית על מקרים כאלו .

 ה. זכויותיו של חולה הנפש המאושפז

סעיף 35 לחוק טיפול בחולי נפש, התשנ"א -1991, קובע בסעיף קטן (א),  ש"לא תשלל זכות מזכויותיו של חולה ולא תוגבל בדרך כל שהיא אלא על פי חוק". יש להבין את המילה "זכות" בהקשר זה, בין השאר, גם כחירות מפגיעה בגוף החולה ובכבודו. לכן , בהעדר הוראה מפורשת בחוק, אין להתיר ביצוע מעשה המהווה עבירה – לרבות עבירת מין – בגוף החולה. היתר מפורש כזה בחוק לבצע עבירת מין בחולה איננו קיים. אין ספק שמעשה כזה הוא בלתי חוקי בתחום בית החולים כפי שהוא בלתי חוקי מחוץ לבית החולים.

למרות שהסכמה לביצוע מעשה מיני יכולה לבטל את האופי הפלילי של המעשה, החוק אינו מייחם כל ערך להסכמה אם היא באה מחולה נפש או לקוי בשכלו, אלא מעשה מיני הנעשה לגבי גופו של החולה יש לראותו כנעשה ללא הסכמתו (ר' סעיף 345 לחוק העונשין תשל"ז – 1977).

ו. חובת הסגל הרפואי להגן על המאושפז מפני פגיעה מינית

אחריות הסגל הרפואי לשלומם ובריאותם של החולים המאושפזים קבועה בחוק (ראה, בין היתר, סעיף 322 לחוק העונשין תשל"ז – 1977). מכאן נובעת חובה בסיסית להגן על החולה המאושפז מפני פגיעה מינית.

כאשר נגרמת לחולה פגיעה בריאותית – גופנית או נפשית – עקב הניצול המיני, הדבר מהוה הפרה ברורה של סעיף 322 לחוק העונשין תשל"ז – 1977, המחייב, בין השאר, את האחראים לחולה לדאוג לבריאותו .

אי קיום החובה האמורה גורמת, כלשון החוק, ש"יראוהו כמי שגרם לתוצאות שבאו על חייו או על בריאותו של האדם מחמת שלא קיים את חובתו האמורה".

סעיף 350 לחוק העונשין , תשלז-1977 קובע:

"לענין עבירה לפי סעיף זה [סימן ה': עבירות מין] אחת היא אם העושה עשה את המעשה או גרם שהמעשה ייעשה".

המשמעות המשפטית הנובעת מכך הינה האפשרות הריאלית להעמיד לדין מנהל מחלקה פסיכיאטרית, שלא נקט אמצעים למניעת סכנת אינוס של חולי נפש מאושפזים במחלקתו, באשמה החמורה של גרימת פגיעה מינית בחולה הנחשב על פי החוק כבלתי מסכים לכך.

 ז. העדר הגנה נאותה בתנאים הקיימים

בתנאי כח-האדם הקיימים במוסדות האישפוז הפסיכיאטריים אין אפשרות להגן כראוי על המאושפזים מפני פגיעה מינית, כל עוד המחלקות הפסיכיאטריות הינן דו-מיניות. גם הגדלה סבירה של כח-האדם עדיין איננה עונה על צרכי ההגנה הדרושה, לאור הדחפים הטבעיים והפגיעה כחלק ממנגנוני ההגנה של המאושפזים, במקום בו קיימות אפשרויות נוחות לביצוע פעילות מינית.

אין ספק שחולי נפש המאושפזים במחלקות חד-מיניות, מוגנים הרבה יותר מפני פגיעה מינית מאשר אלו המאושפזים במחלקות מעורבות, אך גם במחלקות הנפרדות יש צורך בהגנה נוספת. על הסגל הרפואי והסיעודי מוטלת חובה משפטית חד משמעית להגן על החולים גם במחלקות נפרדות.

לסיכום, גם במקום בו האוכלוסיה הבריאה היא מעורבת, חולי הנפש זקוקים להגנה ברמה אחרת משל האנשים הבריאים, ואין להקיש ממחלקות מעורבות בבתי חולים כללים על הנדרש במחלקות פסיכאטריות.

לאור האמור, ברור שמידת ההגנה הקיימת כיום במחלקות מעורבות דו-מיניות אינה מספקת.

ח. מחלקות מעורבות ונפרדות

עד שנות ה-60, היתה הפרדה מינית מלאה במחלקות פסיכיאטריות, עם קיום מחלקות נפרדות לגברים ומחלקות נפרדות לנשים. מאוחר יותר התפתחה נטיה לבטל את ההפרדה ולעבור למחלקות מעורבות של גברים ונשים עם הפרדת חדרים בלבד.

הנימוקים העיקריים לשינוי הנ"ל היו:

1. במחלקה מעורבת הנשים והגברים אינם מזניחים עצמם עקב נוכחות המין השני.

2. קיימת השפעה מרסנת של נוכחות הנשים על אלימות הגברים.

3. החשש מהתפתחות סטיות מיניות במחלקות נפרדות.

הועדה התרשמה מקיום חילוקי דעות מקצועיים בין המומחים בנושא הנ"ל. יש התולים את השיפור בהתנהגות החולים במעבר למחלקות דומיניות, ויש התולים את עיקר השיפור בהתקדמות בשיטות הטיפול ובהכנסת תרופות חדשות ולאו דווקא במעבר למחלקות דו-מיניות.

הוועדה אף שמעה דיווחים על נסיון משביע רצון בתיפקוד מחלקות נפרדות בתקופה האחרונה.

 למרות ויכוח מקצועי זה, החליטה הוועדה להמנע מהכרעה בוויכוח מקצועי ומשום כך בדקנו את הנושא גם מתוך ההנחה שאכן חלק מהחולים עשויים להפיק תועלת ממחלקה מעורבת.

ט. פגיעה בחולה אחד עבור רווחתו של חולה אחר

פגיעה מינית בחולה נפש מאושפז עלולה להוות מכה קשה ביותר, להביא להרס התא המשפחתי ואף לגרום לבעיות נפשיות, הזקוקות, לעיתים, לטיפול נוסף.

השאלה הנדונה היא: האם מוצדק לאשפז חולה במחלקה מעורבת כאשר הוא עלול להיפגע פגיעה קשה, אם כי חלק מהחולים האחרים עשויים להפיק תועלת מאשפוזו איתם.

בעיה זו איננה רק בעיה רפואית אלא גם משפטית/חברתית.

מבחינה משפטית אין שום הצדקה לפגוע אפילו בחולה אחד, גם אם הפגיעה תוכל להועיל לחולה או לחולים אחרים.

לכן , גם אם יתכן ונוכחות שני המינים במסגרת מחלקה אחת יכולה אולי לשפר התנהגות חולים ולהווה לגביהם גורם טיפולי חיוני, אין הצדקה לפגיעה אפילו בפרט בודד למען שיפור כזה.

יש להדגיש, שמנהל המונע או אינו מקיים הפרדה, גם אם זאת כך מנימוקי תועלת לחולים או לתפעול המחלקה, חושף עצמו הן לתביעה פלילית לפי סעיפים 350 ו-322 לחוק העונשין , והן לתביעה אזרחית בדיני הנזיקין או החוזים באשר יש בזה משום הפרת חובה המוטלת עליו כלפי החולה ע"פ הדינים הנ"ל.

יתר על כן , אותן מערכות המקיימות בתי חולים פסיכיאטריים, כגון המדינה או קופת חולים הכללית, עלולות להיות חייבות לפיצויים כספיים בעד הפרת החובה הנ"ל של המנהלים הנ"ל ע"פ הכללים של דיני מעסיק ועובר (servant Master & בלע"ז).

לאור האמור, הוועדה הגיעה למסקנה שמידת ההגנה הנדרשת כדי למנוע פגיעה מינית בחולי נפש מאושפזים, מחייבת קיום מחלקות נפרדות חד מיניות, בנוסף לאמצעי הגנה סבירים להגנת המאושפזים.

 י. מסקנות אופרטיביות

1.  יש חובה מוחלטת לאשפז חולה נפש במחלקה חד-מינית אם החולה או אפוטרופסו דורשים זאת, או אם קיימת אינדיקציה רפואית לכך (כגון התנהגות מינית חסרת שליטה).

2.  משרד הבריאות חייב לוודא קיום מחלקות חד-מיניות למבוגרים ולקטינים בכל מוסדות האישפוז הפסיכיאטריים במדינה, כדי שניתן יהיה לשמור על זכויות חולה הנפש במהלך אישפוזו.

3.  העדר מחלקה חד-מינית מתאימה, אסור שתהווה סיבה לאישפוז חולה נפש במחלקה דו-מינית.

4.  עד לביצוע מלא של ההמלצות, חולה נפש הזקוק לאישפוז, בהעדר מחלקה חד-מינית באזור מגוריו, לא יוגבל ע"י כללי האישפוז האזורי, גם אם כללים אלו מונעים אישפוזו במחלקה חד-מינית באזור אחר.

משמעות פסקה זו הינה, בין השאר, שכיסוי תקציבי לאישפוז החולה, יינתן , ללא עיכוב, אם החולה או משפחתו או אפוטרופסו מעדיפים אישפוז במחלקה חד-מינית באזור אחר על פני מחלקה מעורבת באיזור מגוריו.

5.  יש להבהיר למנהלי בחי חולים ומחלקות פסיכיאטריות כי:

א) על פי החוק הקיים הם עלולים להיות חשופים הן לתביעה פלילית והן לתביעה אזרחית על כל אירוע של פגיעה מינית בחולה נפש המאושפז במחלקתם הדו-מינית.

ב) הסכמת החולה ומשפחתו לאישפוז במחלקה מעורבת לא מהווה הגנה חוקית מפגי אשמת פגיעה מינית בחולה נפש מאושפז.

ג)  במחלקה דו מינית, טיעון של נקיטת אמצעים סבירים אינו מהווה הגנה מפני אשמת פגיעה מינית בחולה נפש מאושפז.

ד)  לעומת זאת, במחלקה חד מינית, נקישת אמצעים סבירים עשויה להוות הגנה מפני אשמה פגיעה מינית בחולה נפש מאושפז.

6.  כמו כן יש לציין את האחריות השילוחית העלולה להביא כלפי המדינה ו/או קופת החולים לחיוב בפיצויים כתוצאה מהפרת החובה המוטלת כנ"ל (פסקה 5 לעיל) על מנהלי בתי החולים והמחלקות הפסיכיאטריות במוסדות השייכים למדינה או לקופ"ח.

,

אוק
23

ש. היא אישה נכה שאינה יכולה לעבוד כמו כולם, היא אמא לשתי ילדות קטנות ועברה אלימות קשה ביותר ומתמשכת מצד בעלה, והגישה במרוצת השנים לא פחות משמונה תלונות במשטרה בגין תקיפה פיזית ומכות מצדו כלפיה. ההתעללות הפיזית איננה הקשה מכול, דווקא ההתעללות הנפשית, ההצקות, הגידופים, ניבולי הפה, ההשפלות ומניעת כסף לכלכת הילדים-אלו מהווים אלימות לא פחות קשה.

המשטרה כמובן-לא עשתה כלום באף אחת מהתלונות שלה, רשמה עוד תלונה במחשב המשטרתי וזהו.כך נשארה ש. מול גבר אלים ודורסני-שתתמודד לבד.

בסוף היא התגרשה ממנו, אבל זה לא עזר. הוא ממשיך להציק, להעליב ולאיים עד שהוציא אותה משלוותה והיא לראשונה נתנה לו בעיטה ברגל. חטפה עליו קריזה-כמו שאומרים, וגם בכתה וצעקה עליו: " אני אזיין אותך, תעזוב אותי כבר".

הו, כאן, התנערה סופסוף המשטרה מתנומתה שינסה מותניים ומיהרה להגיש כתב אישום נגד האישה המוכה.

אז נכון, בארוע הספציפי, הוא רק הגיע פיזית ו"רק" קילל אותה וכינה אותה לאוזניה הילדה "זונה", אבל לא הספיק להרביץ לה כי ש. הקדימה אותו ונתנה לו סופסוף בעיטה הגונה ברגל.

 במקרה כזה המשטרה מפלה בין נשים וגברים, היא מתעקשת לבחון את הארוע במנותק מכל ההסטוריה הקודמת לארוע.אבל כשזה קרה לגבר כמו שי דרומי-אז אפילו שהרג אדם ופצע אנושות אדם נוסף-יצא זכאי .ואזכיר מה היה שם. חוואי בשם שי דרומי סבל תקופה ממושכת מהתפרצויות לחווה שלו ופגיעה ברכושו. מי שחשודים בהתפרצויות סדרתיות אלו (בעיניו) היו שני בדאווים צעירים.

והנה, לילה אחד כששמר על החווה, הבחין בהם דרומי משוטטים מחוץ לתחום החווה-הם לא נשאו נשק ולא עשו כלום.הוא החל לרדוף אותם ולירות בהם. אחד נהרג כאמור והשני נפצע.בית המשפט קבע כי החוואי הגן על עצמו ויצא זכאי ומדוע? משום שכאן כן נבחנה כל ההיסטוריה הקודמת לארוע. אבל כשכרמלה בוחבוט, קמה אחרי שנים של התעללות פיזית, וירתה בבעלה המתעלל-אז זו כבר לא הגנה עצמית, אלא הריגה.והיא לעומת דרומי נכנסה לכלא.

אנו נמצאים בערבו של יום הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים, ובישראל לדאבוננו, אלפי נשים כש. , אשר עברו במשך שנים התעללות פיזית ונפשית מצד הבעל האלים-והמשטרה, לא רק שלא פועלת להגן על נשים, ההיפך הוא הנכון, המשטרה מונעת מהן אף את המינימום של זכות להגן על עצמן-ואם הן מעיזות להתגונן-כמו שש.  העזה –ובעטה ברגל התוקף-מייד המדינה מגישה נגדן כתב אישום.

התופעה של אלימות כלפי נשים ממשיכה להכות ולהתרחב כמו סרטן בחברה, אלפי נשים לא יודעות כיצד להתגונן מפני התעללות מילולית נפשית ופיזית מצד בן הזוג או הגרוש-ומבלי שתקבלנה את הגנת המשטרה –הן מחוייבות שלא לתקוף בחזרה את התוקף-מפחד כתב אישום כגון זה.

והתוצאה? עשרות גופות נשים רצוחות, מונחות על מגש הכסף של משטרת ישראל. אלפי נשים במקלטים מתחבאות מפני גבר אלים, עשרות אלפים מסתתרות מפני רצח.ועוד אלפי נשים סופגות יום יום שעה שעה מטחי אלימות מילולית ,השפלות גידופים ואלימות כלכלית סוגי אלימות שאינם פחותים מאילמות פיזית.

גם במקרה של ש. , ידוע למשטרה שנים רבות על  תלונות רבות הרשומות במחשב שלהם -בהן הבעל (הגרוש) היכה את ש. , השפיל אותה על בסיס יומיומי,ומנע ממנה את המינמום הכלכלי לקיום בסיסי- עד כדי כך הוריד אותה על הברכיים, עד שנאלצה לראשונה בחייה לרדת לזנות, כדי להביא מעט אוכל הבייתה.

וכעת-כשיצאה ממעגל הזנות ,ומצויה בשיקום, ישבה בבית חולים לסעוד את אחת מבנותיה שחלתה במחלה קשה. הגרוש האלים שוב הגיע אליה ותקף אותה מילולית ונפשית ליד הילדה, עד שהוציא אותה משווי משקל והיא לראשונה הקדימה ובעטה ברגלו.

אז מה עשתה המשטרה?-הגישה נגדה כתב אישום על תקיפה, והרהיבה ברב חוצפה להציג לבית המשפט "חומר" המצוי בתיק לפיו נעצרה בעבר בגין עיסוק בזנות.

אותה משטרה ששוטריה הולכים לזונות, שוטריה שותפים בבתי בושת המשפילים נשים בזנות, אותה משטרה שמאפשרת אי סגירתם של אלפי מכוני ליווי, אותה משטרה שלא עוצרת את לקוחות הזנות, ונמנעת מהעמדה לדין של סרסורים וסוחרי נשים-אותה משטרה מנפנפת בפני השופט ב"אשמה" הנוראה של הנאשמת שבשל מצוקה כלכלית ביצעה "פשע" נורא של ירידה לזנות בלית ברירה?

 אחרי הרצח האחרון של אישה בידי בן זוגה (כבר הפסקנו לספור..) הצהיר מפכ"ל המשטרה יוחנן דנינו, במילים בומבסטיות וחלולות מכוונה שהמשטרה עושה מיטב המאמצים להגן על נשים מאלימות-מילים, מילים, מילים. בלה בלה בלה.

-תדע כל ילדה נערה ואישה בישראל-שבמשטרת ישראל יש משוא פנים והתעמרות בנשים מוכות והמשטרה היא המאפשרת את המשך האלימות כלפי נשים.

ותדענה הנשים המוכות, כי הזכות להגנה עצמית מפני תקיפה חוזרת-נתונה רק לחוואים כדוגמת שי דרומי. כי לגברים מותר לירות למוות במי שבעבר ניסה לפגוע ברכושם , אך לאישה שעלולה להפגע לא ברכושה אלא בגופה- והוכתה כבר בעבר ללא הרף בידי בן זוג, אסור להגן על עצמה אלא בצמוד וכתגובה להכאתה ואם תתקוף או תהרוג את המתעלל בארוע מנותק מסדרת תקיפותיו- היא תחטוף כתב אישום על תקיפה.

ככה זה שיתום לא מעניין את המדינה וריב אלמנה לא מזיז לה. ככה זה כשרכוש של גברים יותר חשוב מחיים של נשים.

 נכתב על ידי: רוני אלוני סדובניק עו"ד

יו"ר הועדה למעמד האישה בלשכת עורכי הדין

, , ,

יול
01

 

נכתב על ידי:רוני אלוני סדובניק, עו"ד 
 

ח"כ ציפי חוטבלי, ח"כ אורלי לוי ח"כ אורלב,

בכאב עז ותעצומות נפש שגייסנו –עשרות נפגעות ונפגעי פדופיליה בתא המשפחתי, קמנו כעוף החול, והתייצבנו בהמונינו בועדה לקידום מעמד האישה בכנסת –ודרשנו בפעם הראשונה מאז קום המדינה,

שהכנסת תקיים דיון מהותי מעמיק ואופרטיבי בנושא שאיש אינו מוכן לטפל בו-התעלמות מוחלטת של הרשויות ממצוקתה של קבוצת נפגעות ונפגעי פדופיליה בתא המשפחתי (מגיל 18 ואילך)

בקושי וברעד, קמו ניצולות פדופיליה משפחתית בזו אחר זו, וסיפרו על הגיהינום, העינויים, השעבוד לעבדות המינית, הבגידה, אובדן התום ורצח הנשמה, ההשפלה, הבדידות, העוני, ההתלבטות בין מימון טיפול פסיכולוגי לבין תשלום שכר דירה ואוכל, סיפרנו לכם על סירוב המדינה והקופות לממן לנו טיפול פסיכולוגי מציל חיים, סיפרנו על היפלטותנו לרחוב מגיל 18 במנוסה מהבית הפוגע, המעבר ממנצל למנצל ולו בשביל קורת גג,  על תסמיני הפוסט טראומה שלא טופלה וכיצד הם הופכים לחסם תעסוקתי ומדרדרים שורדות/י פדופיליה משפחתית זו לשולי הקיום החברתי לזנות, ניצול, סמים או קיום השרדותי כלכלי אחר, מבלי יכולת לממש את הפוטנציאל האמיתי שלנו. מבלי לאפשר לנו להנות קצת מהחיים, להתמודד עם הקושי להקים זוגיות, להנות ממיניות לקוות למעט אושר ותקווה.

סיפרנו לכם בעיניים כבות ובלחש, מה זה להתהלך חיים עם לב גוסס מבפנים.

הצגנו לכם נתונים מחקריים על התוצאה הקשה של התעלמות המדינה מנפגעות/י הפדופיליה במשפחה- 95% מהאיסורות בבתי הכלא לנשים הן נפגעות פדופיליה, 96% מהחיים במעגל הזנות הן נפגעות ונפגעי פדופיליה בתא המשפחתי ולמעלה מ 95% מהנשים המכורות לסמים קשים הן נפגעות פדופיליה.

הסברנו לכם שבתוך קבוצת "נפגעות תקיפה מינית" ,ישנה קבוצה פגועה יותר-של נפגעות/ים פדופיליה בילדות, ובתוך קבוצה זו הפגועים ביותר עלי אדמות הן נפגעי הפדופיליה בתוך התא המשפחתי.

אלו מתוכם ששורדים ולא שמים קץ לחייהם (המדינה מסרבת לחקור את אחוז נפגעי הפדופיליה בקרב המתאבדים-אך ברור לנו שהאחוז גבוה מאד)-בהעדר מימון לטיפול פסיכולוגי מטעם המדינה,  נאלצים להתמודד עם כאבי תופת נפשיים מול שתי ברירות מחדל רעות מאד: או לצרוך סמים כתחליף לטיפול פסיכולוגי או להתפשר על תרופות פסיכיאטריות מזיקות ולא מתאימות למצב,במקום לקבל טיפול פסיכולוגי

ישבתם מולנו חברי הכנסת, המומים ופעורי עיניים והבטחתם, כן ממש הבטחתם לנו שתקימו ועדת חקירה של שלוש הוועדות שלכם -לבדיקת מחדלי וכשלי המדינה בשיקום נפגעות ונפגעי פדופיליה במשפחה ומחוצה לה.

אנחנו עדיין ממתינות /ים בסבלנות, אבל כמה זמן עוד תתנו לנו לחכות ?

אנו מבקשות בשם כלל הנפגעים והנפגעות הנמנים על קבוצה זו לקיים את ההבטחה השילטונית ולכונן את הועדה באופן דחוף וכנה, רציני ומעמיק ולא כדי לצאת ידי חובתכם.

בברכה,

רוני אלוני סדובניק, עו"ד

מגע-ארגון נפגעות/י פדופיליה ותקיפה מינית

אפר
24

נכתב על ידי:  עורכת הדין רוני אלוני סדובסקי  

כבר כמה שבועות שליאן וחנה בית הלחמי  ועוד כמה אמיצות מבודדות, מנסות להצית את זיק התעניינותנו באונס האכזרי שביצע איש אחד ידוע, מוכר ומקושר ביותר באישה כואבת ומרוסקת, אמיצה אך אנונימית ובלתי מתוקשרת, אשר מתוך גופה הפצוע (פצוע, ממש פצוע!!!) נאלצת להתמודד ברגעים אלו ממש עם אבסורד משפטי שלא יעלה על הדעת [ ראו כצבה של בית הלחמי   http://2nd-ops.com/hanna/  )   היא רוצה לתת פרסום לפרשה כולה והחשוד באונס (האכזרי במיוחד יש להדגיש) מנצל את צו איסור הפרסום האמור להגן על קורבן העבירה – והוא שמטיל איסור על קורבן עבירתו לפרסם את פרטיו שלו.

מסתבר שבאי-כוחה של הנפגעת ניסו בכל צורה לעניין את כלי התיקשורת בישראל לפנות בבקשה לבית המשפט להסיר את צו איסור הפרסום – שהרי החשוד באונס מפורסם לא מפחות מחיים רמון הנשיא קצב – וזכות הציבור לדעת להזהר מגבר עם לב אבן שכזה, שמסוגל לעשות דברים קשים כל-כך לאישה.

ליאן וחנה בית הלחמי, באומץ ניכר, הרימו את נס המרד והילכו על החבל הדק מבלי לעבור על החוק אך בלי לוותר על התיקווה שאנשי/ות זכויות האדם יגלו סופסוף עניין בפרשה החמורה.

אז קודם כל, חנה תודה על שאת נוסכת בנו אומץ לקום ולעשות מה שנכון. אפילו בסוריה כבר בוטלו חוקי החירום, רק אצלנו כיכר התחריר שלנו ריקה ושוממה ממפגין ושלט. ככה זה כשאצלנו עדיין האליטה השלטת שאפילו החוק והמשטרה לא יכולות לה – זו התיקשורת עצמה – לא כולם כמובן, אבל השיטה הפטריאכלית ואלו בעלי האחיזה בעיתונות ובתקשורת האלקטרונית – עושים מה שבא להם.

והנה כאן שוב "אחד משלהם" – חשוד באונס אכזרי וחמור נהנה מ"הקונסליירי" שלהם (קונסליירי = כינוי באיטלקית לעו"ד הפועל בשירות ארגונים מפוקפקים).

יש להם לכלי התיקשורת בישראל, אתיקה מקצועית מאד צבועה -עמוס שוקן  למשל יכול בעמודים הראשונים לפמפם לנו בראש על הפרת זכויות אדם בעודו משלשל לכיסו מיליונים משיווק מודעות זנות המעודדות ניצול נשים במצוקה. ככה גם במקרה הזה, קם לו יקיר החבורה, "אחד משלנו", ובשם חופש ביטוי שממנו הוא עצמו מתפרנס – הוא דורש ומקבל צו איסור פרסום שמו ופרטיו בפרשה כל כך חמורה.

הממונה החדש על ההגבלים העיסקיים במשק פרופ' גילה בוודאי צולל בימים אלו לסוגיית הבעלויות הצולבות בתיקשורת – אז כדאי לו גם לשים לב לפרשה זו, המדגימה כיצד אותו מועדון תיקשורת שומר על חברי המועדון שלו ולא פועל להסרת הצו לפרסום – יש לו למועדון האקסקלוסיבי הזה סוללת עו"ד – שמהתלים בבתי המשפט לפי איך שאיך נוח להם – פעם אחת כשהם רוצים להסיר צווי איסור פרסום מעל נושאים שממש בא להם לפרסם הם משקיעים כסף וזמן כדי להסיר את הצווים, ובמקרים הפוכים כשפתאום מישהו משלהם עיתונאי או עורך, אחד שליבו לב אבן לעשות מעשה כזה – פתאום אין אף כלי תקשורת שמבקש להסיר את הצו. מה, זכות הציבור לדעת נעצרת בפאתי היכל מועצת העיתונות?

איפהדליה דורנר כשצריך אותה? היא זו שנשאה את לפיד חופש הביטוי בפסיקות של העליון וכעת כנשיאת מועצת העיתונות היא חייבת לאפשר את הסרת הצו מעל חבר במועדון היוקרתי שלה. זכות הציבור לדעת כוללת גם את חברי הקלאב-"מד" שלה.

בשולי דברי אוסיף כי צו איסור פרסום במקרים של עבירות מין, נועד להגן על קורבנות עבירת המין מחשיפת פרטיהן במקרה והן לא רוצות בפרסום, הפיכת הקערה על-פיה, כשקורבן העבירה משתוקקת בגאווה ויסורים לפרסם את קלונו של האנס באומץ כה רב ולתועלת הציבור – כדי למנוע ממנו לפגוע בעוד נשים וגם לנסוך אומץ אולי בליבות נפגעות דוממות ומדממות אחרות – לא יתכן שהאנס הוא שיקבל מבית המשפט צו איסור פרסום על הפרשה. הרצחת וגם ירשת?

אני מאד רוצה לעזור לאישה זאת להסיר את צו איסור הפרסום – נדמה לי שזה יראה הרבה יותר נכון אם כולנו יחד נהייה חתומות על הפנייה לבית המשפט.

מה אומרות?

  • Search:
  • חברה רחמנית??

    האונס או המתעלל בילד קטן אינו ראוי לרחמי החברה
  • פרסום באתר

    עורכי דין, מטפלים, פסיכולוגים ,עובדים סוציאליים ,רופאים , ארגונים העוסקים בנושא והמעוניינים לפרסם מודעה קבועה באתר יש לפנות לדואר אלקטרוני alex@levin.name או לפקס : 039518174 ואנו נטפל בנושא מידית. בברכה הנהלת הבלוג.
  • קטגוריות

  • ביחד ננצח

    היכולת שלנו לעצור ואו לצמצם את האלימות המינית במדינת ישראל היא רק בעזרת הגולשים באתר, כאשר ידע כל מבצע אלימות מינית שאנו נתעד אותו , את שמו, את פרטיו ואת מעשיו בכתב,נשמור אותם לעד, זה מרתיע עבריינים מסוימים יותר מאשר כל ענישה. ההשפלה שבפרסום היא החשובה. רק הידיעה שלו שכולם יכולים לקרא את מעשיו, לזהותו ואת משפחתו, זאת הבושה הקשה ביותר שהוא יכול לספוג, זאת ההרתעה.ככול שתגלשו יותר באתר, תהפכו אותו לאתר מועדף שלכם זה יוסיף כוח למלחמתנו באלימות המינית במדינת ישראל.הידיעה שגולשים רבים גולשים באתר היא היא ההרתעה. ברצוני לציין שמאז שפתחנו את האתר פנו אלי הרבה מאוד כאלה שפרסמנו את שמם, חלקם באיומים שנסיר את שמם, חלקם הציעו כספים להסרת שמם, חלקם איימו בתביעות, אנו לא נרתענו והמשכנו לפרסם , על חלק איימנו שנפנה למשטרה אם לא יפסקו האיומים, רק מלחמה ללא פשרות בפושעי המין תעצור או תקטין את התופעה. תמשיכו לגלוש באתר, הפכו אותו לאתר הבית שלכם, אנו נמשיך להילחם בשימכם בעברייני המין.
  • נפגעתי

    נפגעתי, אני לא נוקמת. אני לא סולחת. אני רק רוצה להתאושש ,ליצור חברה טובה יותר, שזה לא יקרה לבת של השכן, לבת של השופט, לבת של העורך הדין שהגן על האנס או הפדופיל שרצח את נשמתו של הקטין שנפגע.אני אהיה עמוד האש שיצרוב את נשמתם של רוצחי הנשמות והחים.
  • מטרת הבלוג

    האתר הוא אתר אינפורמטיבי בלבד, אינו עוסק בפרסומת ואינו מעוניין בה. האתר רוצה להראות הדשגים מיוחדים באלימות המינית הגואה במדינת ישראל,באלימות המינית הגואה בעולם , זה כל מטרתו. אקדמית בלבד. ללא כל כוונות רווח. ההסבר ניתן לאחר שגורמים רבים פנו לאתר לצרכי פרסום פרסומת. אנו מוכנים לקבל רק מודעת חסות אחת בכדי שיהיה לנו במה לממן את הפעילות ולא יותר, לממן עובדת סוציאלית לעזרה לנפגעים. לפתח את האתר, לרכז את כל רשימת הפדופילים בארץ ואת כל פיסקי הדין הקשורים לפעילותו של האתר. האתר שם לו למטרה להרתיע את הפושעים שבדרך, לנסות ולהשפיע על המחוקקים להמשיך ולהחמיר בכול הנושאים בהם מטפל האתר, רק פרסום רחב יכול להרתיע את אלו המתכננים לבצע אלימות מינית זאת או אחרת. כמו כן לתעד את כל החומר המתקבל בנושא בכדי להקל ולהעביר אינפורמציה אקדמית לכל מי שמתעניין בנושא. אם ברצונכם לכתוב דבר מה לאתר , תגובה או כל דבר אחר כולל הבעת דעה, אתם יכולים לשלוח תגובה דרך האתר, או לשלוח לי את החומר בדואר האלקטרוני , alex@levin.name ,אני אבחן את החומר הכתוב ואז אפרסם אותו. בכול מקרה של שליחת חומר כתוב דרך הדואר האלקטרוני אם לא צויין אחרת אני אפרסם את הכתוב כלשונו בלי כל שינוי. רק אם תציינו במפורש שאין לפרסם את החומר הכתוב שנשלח אלי רק אז אני אמנע מפירסום.
  • סחר בנשים

    מעגן- מקלט לקורבנות סחר בנשים טל: 036041004 קו חירום ארצי לקורבנות סחר בנשים, טל : 0543008036
  • זנות

    ס.ל.ע.ת- תל אביב סיוע לנשים במעגל הזנות - קו חירום ארצי, טל: 1-800-200-690 אופק נשי- חיפה סיוע לנשים בזנות טל: 048524238 מכון תודעה- העמותה למען נפגעות ונפגעי תעשיית המין . טל: 036045128 משרד הרווחה - השירות לטיפול בנרות ובצעירות . טל: 026708131
  • סיוע לגברים

    קו חירום ארצי לגברים נפגעיתקיפה מינית : טל: 1203, 035179179 ( מענה 7 ימים בשבוע בים השעןת 19-23.00) בית נועם - הוסטל לגברים אלימים . טל : 097409755 תל אביב - מרכז סיוע לגברים ונערים נפגעי תקיפה מינית . טל: 035179179 לגברים דתיים 025328000 אטלס- מקלט לקורבנות סחר לצרכי אבדות . טל: 037587761
  • מרכז סיוע לנפגעי תקיפה מינית קו חירום בערבית

    מרכז סיוע לנפגעי תקיפה מינית קו חירום בערבית .טל: 046566813 עמותה לנשים ערביות נגד אלימות - נצרת.טל: 046462138 עמותת אל-סיוואר - חיפה , בשפה הערבת . טל: 048533044 עמותת סווא ירושלים. טל: 025822211 עמותה לנשים ערביות נגד אלימות .טל: 046566813, 046462138
  • מסגרות חטיפול בילדים ובנוער

    קו פתוח לפניות תלמידים במשרד החינוך. טל: 1204, אלימות מצבי לחץ ומשבר טל: 1-800-222-003 עלם- עמותה לנוער במצבי סיכון וממוקה, טל: 037686666 המועצה הלאומית לשלום הילד . טל: 026780606 ל.א לילדים ונוער. טל: 099518927 מיט"ל - מרכז ישראלי לטיפול בפגיעות מיניות בילדים.טל: 02333360-1 אל"י - האגודה להגנת הילד .טל 036091930, קו חירום טל: 1-800-223-966 עמותת "קול הילד" - מניעת הטרדה מינית בין ילדים. טל: 025337512 החצר הנשית - סיוע לנערות ביפו.טל : 036599359 סחל"ב - סיוע לנוער במצבי סיכון ומצוקה. טל: 048597273
  • זקוקים לסיוע

    אנו זקוקים לסיוע כספי בכדי להרחיב את פעילותנו. נשמח לקבל כל סיוע כספי . הכתובת למשלוח תרומה , ת.ד.6007 ראשון לציון. את ההמחאה יש לרשום על שם. " א.ל.נוהר" . התרומות יופנו להגברת הפעילות וכן לצרכי הקמת קרן לסיוע לנפגעי תקיפה מינית. ( לתמיכה כספית) עבור כל תרומה יקבל התורם קבלה כחוק. כמו כן אנו זקיקים לסיוע כספי למען אחזקת האתר על כל המשתמע מכך.
  • כתבות לאתר

    תכתבו לאתר מניסיונכם, דעתכם ועוד, ואנו נשמח לפרסם זאת באתר. הכתובת למשלוח דואר לאתר : alex@levin.name
  • מספר כניסות יומיות לבלוג

    בכול יום נכנסים לקריאה בבלוג כ 8000 קוראים שונים בממוצע. בסה"כ בכול חודש נכנסים לבלוג כ 240,000 קוראים שונים בממוצע שנתי . בשנה כ 2.500.000 קוראים בשנה על פי סיכומים שנתיים. . הנתון משתנה מידי יום, הנתונים הנמסרים כאן הם ממוצע שנתי על פי חישוב הכניסות היומיות במשך כל חודש. ישנם ימים שיש כניסות גדולות באופן מיוחד כאשר מתרחש אירוע עם ידוען או מקרה שהתקשורת מעלה אותו לסדר היום הציבורי. נמסר על ידי: הנהלת הבלוג.